ע"א 2413/06

תקציר

פסק הדין עוסק בשני ערעורים על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים משנת 2006 בנוגע לפרויקט בנייה של מגדלי כספי רג'ואן נכסים ובנין בע"מ (היזם), שהגיש תביעה נגד מינהל מקרקעי ישראל (המינהל) בגין רשלנות בפרויקט סמוך למתקן דיפלומטי אמריקאי בירושלים. בית המשפט קיבל חלקית את תביעת היזם נגד המינהל אך דחה אותה כנגד גורמים אחרים, כגון ועדות התכנון המקומיות ועיריית ירושלים. סוגיית הליבה עלתה מהסכם בינלאומי בין ישראל לארה"ב, שקבע מגבלות גובה ודרישות התייעצות בטווח של 300 מטר מהאתר הדיפלומטי, שלא שולבו באופן מלא בתב"ע מס' 2954ג. מחדל זה הוביל את המינהל לכישלון בחשיפת מגבלות קריטיות במכרז ובחוזה הפיתוח, מה שהוביל לעיכוב של שנה בפרויקט עבור היזם ולהפסדים כספיים כתוצאה מכך. בית המשפט קבע כי המינהל אחראי להפרת חובתו המנהלית ולהטעות את היזם; עם זאת, בית המשפט מצא כי מעורבותם של הנאשמים האחרים הייתה מוגבלת. תביעתו הראשונית של היזם הופחתה ב-50% משום שבחר להמשיך בחוזה למרות שהוטעה, והתפרש על ידי בית משפט קמא כהגדלת הפיצויים בהפרש זה. עם זאת, ערכאת הערעור חלקה על הפחתה זו, וקבעה כי החלטת היזם לקיים את החוזה אינה שוללת את הזכות לתבוע פיצוי מלא בגין נזקים שנגרמו עקב מידע מוטעה. בית הדין לערעורים, שהכיר בהיעדר הודעה מוקדמת על ההסכם הבינלאומי כתקלה קריטית, חילק מחדש את האחריות לעיכוב: 75% למינהל ו-25% לעיריית ירושלים, בקובעו כי האחרונה לא שיתפה מידע רלוונטי באופן פנימי, ובכך החריפה את העיכוב. היזם זכה בפיצוי על עלויות כספיות שנגרמו במהלך העיכוב ובשל העיכוב, תוך התחשבות בשינויים המתחייבים מהדרישות האמריקאיות. פסק הדין הדגיש את היקף חובת המינהל לגלות את כל המגבלות הרלוונטיות בהליך המכרזי וחייב גופים ציבוריים לתת דין וחשבון על מצג שווא רשלני, תוך יצירת תקדים של שקיפות מנהלית ואחריות בתהליכי פיתוח ותכנון באזורים המושפעים מאמנות בינלאומיות.