סע"ש 27569-10-19

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, תבע את האחרון להטבות תעסוקה שונות. התובע טען כי שכר הבסיס שלו גבוה מהאמור בתלושי החוזה והשכר שלו, וכי הנתבעת לא סיפקה לו הודעות ותלושי שכר תקינים, בין היתר. בית המשפט בחן כל אחת מטענות התובע ומצא בהן הצדקה חלקית. לגופו של עניין, הסכים בית הדין כי הנתבעת לא מסרה לתובע הודעות נאותות בדבר שינויים בתנאי העסקתו וכי תלושי השכר היו פגומים, שכן הם לא שיקפו את השכר המוסכם בפועל. עוד קבע בית המשפט כי יש לראות בחלק מהתוספות בתלושי השכר חלק משכר הבסיס, והורה לנתבעת לשלם לתובע 15,000 ₪ ו-10,000 ₪ בגין מחדלים אלה, בהתאמה. בית המשפט פסק לטובת התובע גם בנוגע לתביעותיו לדמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים והפקדות לקרנות פנסיה. לתובע נפסקו 5,264 ₪ בגין הפרשי דמי הבראה, 7,342 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית, 10,652 ₪ עבור דמי חגים ו-4,547 ₪ בגין הפרשי הפקדות בקרן פנסיה. עם זאת, בית המשפט דחה את טענות התובע להפרשי זיכוי ממס, קצבת נכות, הפסדי שחרור ותשלומי עוגמת נפש, בשל חוסר ראיות או חוסר יכולת של התובע להוכיח את טענותיו. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 11,168 ₪ בגין פיצויי פיטורים, ו-2,500 ₪ בגין האיחור בתשלום סכום זה, אותו ייחס בית המשפט להתנהלותו הפסולה של הנתבעת. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם המשפטיות, והנתבעת חויבה לשלם לתובע את הסכומים האמורים, לרבות הפרשי ריבית והצמדה, החל ממועד סיום יחסי העבודה. פסק הדין גם העניק לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.