רע"א 3274/92

תקציר

במקרה בו דן השופט ש' לוין, ניתנה למבקש תחילה רשות להתגונן מפני פסק דין מקוצר הנוגע לערבות הלוואה מהחברה המשיבה. המשיב טען לריבית פיגורים משמעותית, שניפחה את החוב מ-15,000 ₪ ל-333,000 ₪ במועד התביעה, ועוד תפחה ל-25 מיליון ₪ בדיון בבית המשפט העליון. המבקש ביקש לחייב את המשיב להפקיד ערבות להוצאות. תחילה הורה בית המשפט המחוזי על ערבות בסך 5,000 ₪ בשל יכולתה הכלכלית המוגבלת של המשיב, תוך שהוא מציין קשיים בגביית כספים מנכסיה, שהיו מינימליים ומוקצים בחלקם לצד שלישי. למרות שהכיר בצורך שלא לסכל תביעות של חברות מוגבלות באמצעים, הדגיש בית המשפט העליון חזקה לפי סעיף 232 לפקודת החברות, המחייבת חברות להעמיד ערבויות להוצאות, אלא אם כן מוצדק אחרת. סכום הערבות המקורי נקבע כבלתי מספיק בהתחשב בחוב הגבוה הנתבע, דבר הממחיש את טעותה של הערכאה הנמוכה יותר בהתחשבותה אך ורק באילוצים הכספיים של המשיב. בערעור עמד בית המשפט העליון על ערבות גבוהה יותר בסך 250 אלף שקל שתיקבע לפי שיקול דעתו של הרשם. בנוסף, אי העמדת ערבות זו תוביל לדחיית התביעה. הערעור התקבל, והמשיב חויב לשלם למבקש שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.