ע"א 114/70

תקציר

פסק הדין עוסק בשתי חלקות קרקע בבעלות המשיבים, הממוקמות ברמת השרון, אשר הופקעו על ידי המדינה לצורך סלילת כבישים. הצו הראשון משנת 1959 החיל את פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, על חלקת קרקע שכללה את נכסי המשיבים, אך החזקה לא נלקחה במשך שבע שנים. צו שני משנת 1964 הרחיב את רוחב הכביש והרחיב אותו עוד יותר, ובכך למעשה החליף את הצו הראשון. המדינה תפסה את הקרקע בשנת 1966, והמשיבים תבעו פיצויים מבית המשפט המחוזי. בית המשפט פסק להם פיצוי על בסיס שווי הקרקע בשנת 1964, בתוספת ריבית. המדינה ערערה וטענה כי יש לפצות את המשיבים על בסיס הצו משנת 1959, וכן חלקה על שיעור הריבית. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי הצו משנת 1964 ביטל את הצו הקודם. עוד נקבע כי המשיבים זכאים לריבית ממועד הצו השני ועד לתפיסת הקרקע, בשיעור של 4% לפי הפסיקה הקודמת, ולא בשיעור של 6% שביקשו המשיבים. זאת, על בסיס העיקרון לפיו הרשות המפקיעה נתפסת כקונה, ובעל הקרקע כמוכר, כאשר האחרון זכאי לריבית מהמועד שבו יכלה הרשות להחזיק בקרקע.