ע"א 13029-05-10

תקציר

הערעור והערעור שכנגד הם ביחס לפסק דין בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה בשנת 2003. למערער נגרמו חבלות רב מערכתיות ונקבעה לו נכות רפואית משוקללת בשיעור של 39%. בית משפט קמא אימץ קביעה זו אך קבע את הנכות התפקודית בשיעור נמוך יותר של 32%. שני הצדדים ערערו על החלטה זו, כאשר המערער טען כי הנכות התפקודית צריכה להיות גבוהה יותר, והמשיב טען לשיעור נמוך יותר. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא בעניין הנכות התפקודית, וקבעה כי היא מנומקת כראוי וכי לא ניתן להגדילה כמבוקש על ידי המערער. בית המשפט פסק גם על בסיס שכר בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, והסכים עם קביעותיו של בית משפט קמא שהתבססו על פוטנציאל ההשתכרות של המערער. בית המשפט דחה את טענות הצדדים ואישר את הפיצוי שנפסק בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד. לגבי יסודות אחרים של נזק, לרבות סיוע לזולת, ניידות, הוצאות רפואיות וכאב וסבל, מצא בית המשפט כי ייתכן שנפסקו בצד התחתון, אך ספק אם להתערב בראשי נזק אלה. עם זאת, לאחר בחינת הפיצוי שנפסק בגין הוצאות רפואיות, החליט בית המשפט להגדילו ב-80,000 ₪, בהתחשב בכך שבית המשפט קמא לא הביא בחשבון את עלות הניתוחים והטיפולים העתידיים שהומלצו על ידי מומחים. תוספת זו, יחד עם שכר טרחת עורכי דין, הייתה התיקון היחיד שנעשה בפסק דינו של בית משפט קמא. השופטת רות לכר שרון המליצה לעמיתיה לדחות את הערעור שכנגד ולקבל חלקית את ערעורו של המערער. השופט ד"ר ק' ורדי והשופט יונה אטדגי הסכימו עם המלצה זו.