עב"ל 32446-07-16

תקציר

בפסק דין זה נדחתה העתירה להכיר בפציעתו של המערער כסוגיה תעסוקתית לפי תיאוריית המיקרוטראומה. בית המשפט בחן את דרישותיה של תיאוריה זו, המחייבות הוכחת תנועות חוזרות, קשר סיבתי לליקוי הפיזי הנטען וראיות לכך שתנועות אלה הצטברו כדי לגרום לפגיעה. התקדים קובע כי תנועות צריכות להיות "זהות במהותן" ותכופות מספיק לאורך זמן כדי לגרום לנזק מצטבר. בית המשפט המחוזי מצא כי פעולות העבודה של המערערת היו מגוונות, נעדרו רצף של פעולות חוזרות ונשנות הדרושות לביסוס טענת מיקרוטראומה. השימוש בציוד כמו מלגזות החליש עוד יותר את הטיעון לרצף מתמשך של תנועות מזיקות. חוסר יכולתו של המערער להוכיח את הרציפות הנדרשת ואת הדמיון בין התנועות הביא לדחיית הערעור. ממצאיו של בית המשפט המחוזי עלו בקנה אחד עם הפסיקה המקובלת, וציינו את היעדר ההוכחה לפעולות חוזרות ונשנות ודומות המשפיעות על חלק גוף מסוים. משכך, לא הייתה הצדקה לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, והערעור הסתיים ללא הוצאות נוספות.