ע"ע 34886-12-13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לעיכוב ביצוע ביחס לשתי תביעות שהגיש מבקש נגד מדינת ישראל. המבקש, חוקר לשעבר במשרד האוצר, ביקש בשנת 2001 להתמחות באגף המכס והמע"מ, שלא אושרה על ידי נציבות שירות המדינה. הדבר הוביל לתביעה בשנת 2008, בטענה להפרת הבטחה שלטונית ובדרישה לפיצוי בסך 300,000 ₪ (ע"א 4997/08). המבקש הגיש תביעה נוספת בשנת 2008, בה ביקש לבטל את הסכם הפרישה שלו עם המדינה, טען ללשון הרע ולנזקי גוף, ודרש פיצויים בסך 500,000 ₪ (ע"א 11443/08). בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את שתי התביעות בפסק דין מיום 5.11.2013, והורה למבקשת לשלם למדינה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. לאחר מכן ביקש המבקש עיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר נדחה בשל היעדר נסיבות מיוחדות. בית המשפט קבע כי סיכויי הצלחת הערעור אינם גבוהים, שכן פסק הדין הראשוני התבסס בעיקרו על קביעות עובדתיות, וכי המבקש לא הוכיח כי ייגרם נזק בלתי הפיך מביצוע פסק הדין. יתר על כן, סביר להניח שהמדינה תוכל לפצות את המבקש אם הערעור יתקבל. לבסוף, ציין בית המשפט כי עיכוב ביצוע הוא בדרך כלל חריג, במיוחד במקרים של תשלומים כספיים, והמבקש לא סיפק הצדקה מספקת לחריג כזה. החלטה זו התקבלה ביום 30.1.2014 ונמסר למבקש על הדחייה שלא בנוכחות הצדדים המעורבים.