הפ"ב 9059/10

תקציר

פסק הדין נובע מתיק מורכב של פרויקט בנייה למגורים ברחוב אחינועם 15 בירושלים. הבורר קבע כי המשיבים, המכונים "יזמים", חייבים סכום מסוים לקבלן בגין עבודות בנייה. קביעה זו אושרה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים, לרבות אחד הדיירים, דוד היימן. עם זאת, בקשה לבטל את החלטת הבורר לא צלחה. לאחר מכן הוציא הבורר פסק דין הקובע כי יש לחלק את החוב בין 28 בעלי דירות. פסק דין זה אושר על ידי בית המשפט, אך מאוחר יותר התברר כי המשיבים הסתירו מבית המשפט עובדות קריטיות. המבקשים, ישראל ועטואל מור, יחד עם דיירים נוספים, לא היו מודעים להליך האישור ולהליכי הבוררות. לטענתם, למשיבים, חברי ועד הבניין, אין סמכות לייצגם בבוררות, שכן הם לא חתמו על שטרי בוררות כלשהם ולא נתנו הסכמה מפורשת. המשיבים טענו כי הוסמכו על ידי הדיירים לטפל בכל העניינים הקשורים לפרויקט, לרבות בוררות. בית המשפט, לאחר שבחן את חומר הראיות, פסק לטובת המבקשים. נקבע כי המשיבים חרגו מסמכותם בכך שהשתתפו בבוררות ללא רשות מפורשת מהדיירים. בעוד שפסקי הבורר הראשוניים היו תקפים, פסק הדין שחילק את החוב בין הדיירים לא היה תקף. בית המשפט הגיע למסקנה כי אישור פסק דין זה ניתן בטעות, שכן היה עליו להציגו בפני כל הדיירים לצורך תגובתם. כתוצאה מכך בוטל אישור פסק הדין, והותיר את החלוקה הפנימית של החוב בין השוכרים ללא פתרון. הדיירים היו חופשיים לנקוט בדרכי פעולה משלהם, כולל בוררות חדשה או הליכים משפטיים, כדי לקבוע זאת. בנוסף, חויבו המשיבים לשלם למבקשים הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. פסק הדין הדגיש את הצורך בהסכמה מפורשת לבוררות וכיבד את זכותם של הדיירים לגישה לצדק, תוך הבטחת הליך הוגן ומייצג.