עת"מ 330/08

תקציר

הוועדה המקומית דחתה את עררן של מניה וביה, שטענו כי ערך אדמותיהם ירד בשל החלטה תכנונית מקומית. הוועדה המקומית תמכה בהחלטת ועדת הערר וקבעה כי שווי הקרקע נותר עקבי, ומטרתו של כל פיצוי היא להחזיר את הבעלים למצבם לפני התוכנית, ולא לספק להם רווח. עם זאת, בית המשפט מצא כי הוועדה המקומית לא העריכה נכונה את שווי הקרקע לפני אישור התוכנית, שכן היא לא לקחה בחשבון את השפעת האישור הצפוי על מחיר הקרקע, שיש לבודד כדי לקבוע במדויק את ירידת הערך. כמו כן, היה על הוועדה לשקול שיקולים נוספים, ובהם סירוב תכנית בר/293 והסמל בתמ"א 3, שהצביע על פוטנציאל תכנוני. בית המשפט קבע כי יש לקבל את הערר, והתיק הוחזר לוועדת הערר לבחינה מחודשת עם כל הנתונים הרלוונטיים, לרבות השפעת הפוטנציאל התכנוני על שווי הקרקע. בנוסף, נקבע כי לפ.ר.ר, הבעלים הרשום של הקרקע, יש זכות לתבוע את הוועדה המקומית לפיצויים בנפרד מבעלי הקרקע, בהתאם לכוונת החוק להגן על מי שנפגע. לפיכך בוטלה החלטת הוועדה המקומית, והיא חויבה לשאת בהוצאות המערערים ובשכר טרחת עורך דין.