תו"ב 31069-09-18

תקציר

הנאשמים הואשמו בבנייה ללא היתר, שימוש אסור והפרת צו הפסקה שיפוטי. האישומים הראשון והשלישי בוטלו בשל התיישנות, אך הנאשמים הורשעו בשימוש אסור כפי שהואשמו באישום השני. בית המשפט קיבל את הטענה כי העבודה שביצעו הנתבעים בשטחם דורשת היתר בניה ואינה רק "החלפת הישן בחדש". השופט קיבל גם את טענת הנתבעים כי העבודות הסתיימו לפני יוני 2012, כלומר עבירת הבנייה ועבירת הפרת הצו היו שתיהן מחוץ לתקופת ההתיישנות. הנושא המרכזי היה קביעת מועד סיום העבודה, ומכאן מועד תחילת תקופת ההתיישנות. ראיות התביעה על המשך העבודה לתוך שנת 2013 לא היו משכנעות, ואילו ראיות הנתבעים כי העבודה הסתיימה ביוני 2012 היו אמינות יותר. עוד קבע השופט כי לא היו פעולות חקירה שיש בהן כדי לגרור את תקופת ההתיישנות. באשר להפרת צו ההפסקה, קבע בית המשפט כי העבירה מסתיימת לאחר קיום הצו, ולכן תקופת ההתיישנות חלה גם כאן. השופט מצא את הנאשמים אשמים בעבירה של שימוש אסור, אך לא ביטל את האישום למרות שהתביעה לא קיבלה אישור מהפרקליטות, שכן מדובר בפגם טכני והעבירה אינה מינורית. לבסוף, דחה השופט את טענת הנאשמים לאכיפה בררנית, והגיע למסקנה כי הנסיבות אינן מצדיקות את ביטול כתב האישום.