ת"פ 62711-10-20

תקציר

הכרעת הדין דנה באירוע דקירה שהתרחש בערב יום כיפור, בו נרדף ונדקר הקורבן, שגב, על ידי שלושה אלמונים. עניינה של התביעה נשען על עדותה של חברתו של שגב, גילי טיסר, שזיהתה לכאורה את הנאשם, מיכאל שלום, כאחד התוקפים. עם זאת, השופט מצא כי עדותה של טיסר אינה עקבית וסותרת, הן בהודעותיה המרובות במשטרה והן בעדותה בבית המשפט. בתחילה היא הכחישה כי נכחה באירוע, ולאחר מכן שינתה את גרסתה וזיהתה את שלום כאחד התוקפים. השופטת ציינה כי חששה של טיסר מהנאשם ורצונה לרצות את הסנגור במהלך עדותה הפכו אותה לבלתי אמינה. יתר על כן, השופט ציין כי התנאים האובייקטיביים של האירוע – השימוש בגז מדמיע, משך הזמן הקצר של התצפיות והתאורה הלקויה – הקשו על זיהוי אמין. ההיכרות המוקדמת בין טיסר לשלום, שלא התבססה באופן יסודי, לא הפיג חששות אלה. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי קיים ספק סביר לגבי אשמתו של שלום, ולכן זיכה אותו. הכרעת הדין משמשת תזכורת לסיכונים ולמורכבויות הכרוכים בזיהוי עדי ראייה, ומדגישה את הצורך בזהירות כאשר מסתמכים אך ורק על ראיות כאלה לצורך הרשעה.