בש"פ 2193/13

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לשלושה ערעורים על ההחלטה להאריך את מעצרם של המערערים עד תום ההליך הפלילי נגדם. הערעורים נדחו בעניינו של המערער 1 (ו) אך התקבלו בעניינם של המערער 2 (R) והמערער 3 (S). המערערים הואשמו בשורה של עבירות, ובהן חבלה בכוונה להרוג, הפרעה לשוטרים ותקיפת שוטרים. הראיות נגד המערער 1(ו) נמצאו מספיקות כדי להצדיק את המשך מעצרו, בשל חומרת האישומים ותפיסתו את מסוכנותו לציבור. השופט הגיע למסקנה כי זיהויו של פ' על ידי שוטרים, יחד עם נוכחותו בזירת הפשע, מהווים לכאורה מקרה מספיק. השופט הורה על חלופת מעצר למערער 2 (ר'), שכן הראיות נגדו היו חלשות יחסית, והתבססו בעיקר על עדותו של עד יחיד בעל בעיות מהימנות. לגבי המערער 3(ש') הראיות נחשבו חזקות יותר, אך השופט הורה בכל זאת על חלופת מעצר בשל הזמן הצפוי שחלף עד למשפט והצורך להאריך את המעצר עד למשפט. השופט הדגיש את אופיים האלים והמסוכן של הפשעים, והגדיר אותם כ"התפרעות המונית" ו"מלחמה קטנונית" נגד המשטרה. ההחלטה לדחות את ערעורו של המערער 1(ו) ולקבל את ערעוריהם של שני המערערים האחרים התבססה על בחינת חומר הראיות וחלופות מעצר אפשריות.