ע"ע 42510-06-15

תקציר

בפסק דין זה ניתח בית הדין טענות שונות של עובד ומעסיק בעקבות מחלוקת על פיצויי פיטורים, ובפרט פיצויי פיטורים, שעות נוספות ונזקים הקשורים לגניבה לכאורה. בית המשפט אישר את רוב החלטות בית הדין האזורי, אך התערב כדי להתאים חלק מההתחייבויות הכספיות. שלילת פיצויי הפיטורים נמצאה מוצדקת בשל הודאתו של העובד בגניבת סולר, ופסלה אותו מפיצוי כזה על פי החוק הרלוונטי. טענת העובד כי יש לשקול צעדי ענישה חלופיים נדחתה בשל חומרת ההתנהגות הפסולה. באשר לאי קיום השימוע הנטען לפני פיטורים, בית הדין מצא כי אין צורך בכך נוכח הודאתו של העובד בגניבה ושיבוש הליכי חקירה מתנהלים. סכום הפיצוי בגין גניבה אושר על 1,500 שקל, מאחר שהמעסיקים לא הצליחו לבסס במידה מספקת תביעות לפיצויים גדולים יותר. בסוגיית הפיצויים הלא ממוניים, בית הדין הכיר בהפרת חובה חמורה של העובד, אך הבהיר כי אין לקבל בקלות פיצוי המבוסס על עוגמת נפש של המעביד, במיוחד כשמדובר בגוף תאגיד. בית המשפט תמך בגמול שעות נוספות עבור 60 שעות בחודש ממועד תיקון החוק, אך הפחית את חובת השכר לפני תיקון זה. בוצעו התאמות בחישוב דמי החופשה, תוך הפחתת זכאות העובד מסכום גבוה יותר שנקבע בתחילה. כמו כן, הופחתה קצבת ההבראה, והתביעה להפקדות בקרנות פנסיה נדחתה, תוך שהיא קובעת כי החובות לא חלו רטרואקטיבית לפני חקיקת חוקים ספציפיים. החלטתו הסופית של בית הדין דחתה את ערעורו של העובד וקיבלה חלקית את ערעור המעסיק, מה שהוביל לפיצוי מתוקן ושכר טרחת בית משפט בסך 7,500 שקל נגד העובד. פסק הדין ניתן ויימסר בהיעדרם.