עת"א 3232/09

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגיש אסיר ישראלי, המיוצג על ידי עו"ד רצון דרחי, נגד מדיניות שירות בתי הסוהר לקיים פגישות עו"ד-לקוח מאחורי מחיצת זכוכית לאסירים מסוימים, לרבות העותר. העותר טען כי נוהג זה פוגע בזכותו להיוועץ בעורך דינו וביקש צו שיאפשר פגישות פנים אל פנים ללא הפרעה. שב"ס נימק את מדיניותו בנימוקים ביטחוניים בהסתמך על ניסיון העבר עם אסירים בהפרדה ועל הצורך להגן על עורכי דין, אסירים אחרים וסגל הכלא. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הכיר בכך שהזכות להיוועץ בעורך דין היא זכות יסוד ומרכיב חיוני להליך פלילי הוגן. בית המשפט הכיר בכך שפגישות דרך מחיצות זכוכית גורמות לפגיעה מהותית ביחסי עורך דין-לקוח ובהכנה לדיונים. עם זאת, בית המשפט גם הכיר בכך שזכות ההיוועצות אינה מוחלטת ועליה לאזן בין זכויות ואינטרסים אחרים, כגון ביטחון הציבור ומניעת פשיעה. בית המשפט קבע כי מדיניותו הגורפת של שב"ס לקיים פגישות עורך דין-לקוח מאחורי מחיצות זכוכית לאסירי הפרדה אינה חוקית. היא קבעה כי החלטה כזו צריכה להתבסס על מידע מודיעיני ספציפי, נתונים ממשיים או הנסיבות הפרטניות של כל מקרה, ולא על הכללות או "תחושות בטן". השופט הדגיש כי לשב"ס יש סמכות להורות על אמצעי פיקוח, לרבות מחיצות זכוכית, במקרים המתאימים לשמירה על הביטחון. באופן ספציפי לגבי העותר, בית המשפט מצא כי בהתבסס על מידע חסוי, החלטת שב"ס למנוע ממנו פגישות פנים אל פנים הייתה סבירה ולא שרירותית. בית המשפט ציין את מעורבותו של העותר בפעילות פלילית בעבר בתוך בית הסוהר ואת מעמדו בעולם הפלילי, דבר שהעלה חשש לגיטימי לניצול ביקורי עורך דין למטרות בלתי חוקיות. לפיכך דחה בית המשפט את העתירה, תוך שהוא מאשר את החלטת שב"ס בעניינו של העותר, אך קובע כי המדיניות הכללית אינה חוקית.