תפ"ח 21304-10-14

תקציר

השופטים מסכימים פה אחד להרשיע את הנאשם, מור אסלן, בעבירות של אונס ומעשה סדום בקטין, לפי סעיפים 345(ב)(1) ו-347(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. כתב האישום מתייחס לאירוע שבו מור אסלן, הסיע ברכבו את המתלוננת הבתולה בת ה-15 מתחנת דלק, אנס אותה וביצע בה מעשה סדום. השופטים מאמינים לגרסתה של המתלוננת לאירועים, ומוצאים אותה עולה בקנה אחד עם השכל הישר וההיגיון, ונתמכת בראיות רבות. כמו כן, הם מוצאים כי גרסתו הבלתי הגיונית, הבלתי עקבית והבלתי אמינה של הנאשם לאירועים אינה נתמכת. השופטים מדגישים מספר ראיות התומכות בעדותה של המתלוננת, ובהן מסרונים ששלחה במהלך האירוע, תלונתה המיידית לאחר האירוע והתנהגותה ומצבה הנפשי בעקבותיו. עוד הם מוצאים כי התנהגותו של הנאשם לאחר האירוע, לרבות התנצלות בפני המתלוננת, תומכת בגרסתה. בנוסף, מציינים השופטים כי השיימינג הציבורי ממנו עברה המתלוננת, וההשפעה הנובעת מכך על עדויות העדים, אינם שוללים את אמינות עדותה. כתב האישום אמנם אינו מייחס לנאשמת ניצול שכרותה של המתלוננת, אך השופטים עדיין מתייחסים לסוגיית שכרותה לכאורה. הם מוצאים עדויות רבות וראיות התומכות בכך שהמתלונן אכן היה שיכור, בעוד שטיעוני ההגנה מבוססים על ראיות בלתי מהימנות. השופטים דוחים גם את טענות ההגנה בנוגע להתנהגותה המינית של המתלוננת לפני ואחרי האירוע, ומדגישים כי התנהגותה המינית בעבר אינה רלוונטית לתיק. כמו כן, השופטים דוחים את טענת כשל החקירה ביחס לאירועים שהתרחשו בדירה ברמת גן לפני האונס, שכן ההגנה הביאה מידע זה באופן יזום והמשטרה כבר אספה די ראיות לגבי שכרותה של המתלוננת. בסופו של דבר, השופטים מגיעים למסקנה כי הנאשם אשם מעבר לכל ספק סביר באונס ומעשה סדום בקטינה ללא הסכמתה.