בר"ע 883/05

תקציר

פסק הדין נעתר לבקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים. הערעור מתייחס לניסיונו של המבקש להטיל מגבלות על דרכי הבדיקה של המומחה הפסיכיאטרי מטעם המשיב, פרופ' טיאנו, בנוגע לטיפול הרשלני של המבקש בבית החולים איתנים. המבקש דרש כי הבדיקה תיערך בנוכחות אמו, תוקלט וכי המומחה יימנע מלשאול שאלות על האירוע המדובר. פסק הדין מכיר בעיקרון הכללי לפיו לא ניתן לחייב בעל דין לעבור בדיקת מומחה. עם זאת, הוא מבחין בין סירוב מוחלט לבין סירוב חלקי או תנאים מוקדמים. בית המשפט מציין כי דרישותיו של המבקש, אף שהן מציבות תנאים לבחינה, אינן מעקרות אותה מן היסוד. לפיכך, לא ניתן לשלול אותם מראש. פרופ' טיאנו רשאי לבדוק את הפונה בתנאים אלה ולאחר מכן לקבוע את השפעת המגבלות על יכולתו לבצע את הבדיקה ולהגיע למסקנה מקצועית. אם פרופ' טיאנו סבור שהתנאים מעכבים באופן משמעותי את הבדיקה, הוא יכול לציין זאת בחוות דעתו המומחית. בית המשפט מדגיש כי למשיבה יש אפשרות להגיש חוות דעת מומחה המעירה על השפעת התנאים, או לבחור בבדיקה אחרת בלעדיהם. פסק הדין מבהיר כי כל מניעה להליך הבדיקה תילקח בחשבון על ידי בית המשפט, אשר יכול להסיק מסקנות ולהחיל סעדים פרוצדורליים בהתאם. בנוסף, בית המשפט קובע כי אין להגביל את דרישות המבקש באשר למהות השאלות שנשאלו במהלך הבדיקה, שכן ניתן להתייחס אליהן במהלך חקירתו הנגדית של המומחה. ההחלטה לקבל את הערעור מותנית, והמומחה מטעם המשיב יכול לבחור לערוך את הבדיקה בתנאים שנקבעו על ידי המבקש או לחוות דעת מדוע תנאים אלה פוגעים באמיתות הבדיקה וביעילותה. היעדר צווי בית משפט בנוגע להוצאות מרמז על כך שכל צד יישא בשלו.