ע"א 1126/98

תקציר

פסק דין זה עוסק בערעור ובערעור שכנגד על פסק דין בבקשה להכרה בנכות לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959. המשיב, הסובל ממחלת קרוהן, ערער על החלטת קצין התגמולים שדחה את בקשתו בנימוק שלא הוכח קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי שירותו הצבאי. בית המשפט המחוזי הסכים לדון בערעור על יסוד הסכמה ראייתית אליה הגיעו הצדדים, לפיה תצהיר המשיב וחוות דעת מומחים רפואיים משני הצדדים יוגשו ללא חקירה נגדית. בית המשפט הגיע למסקנה כי הגורמים למחלה אינם ידועים וכי מחלתו של המשיב מהווה "החמרה" של מחלה, וקבע כי עלויות ההחמרה יתחלקו שווה בשווה בין השירות לבין המשיב. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט טימור, קבעה כי המשיב לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין מחלתו לבין שירותו וכי נטל ההוכחה מוטל עליו. מאחר שלא הוכיח קיומה של אסכולה רפואית המייחסת את המחלה לתנאי שירותו, נדחתה תביעתו. סגן הנשיא פפר, בחוות דעת חולקת, טען כי מאחר שתצהירו של המשיב וחוות דעת המומחה לא אותגרו בחקירה נגדית, הוא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו. היא הגיעה למסקנה כי מחלתו של המשיב נגרמה עקב שירותו הצבאי וקיבלה את ערעורו תוך דחיית ערעורו של קצין הפיצויים. השופט הנדל הסכים עם חוות דעתו של סגן הנשיא פפר במקרה הספציפי, והדגיש את הקושי להכריע ללא חקירה נגדית ואת הקלות בדיני הראיות כלפי המשיב.