פ"ל 8134-08-21

תקציר

בהתבסס על הודאת הנאשם, בית המשפט מצא אותו אשם בעבירה על סעיפים 67, 10(א) ו-2 לפקודת התעבורה וכן בעבירת ביטוח. מהעובדות שהוצגו בכתב האישום עולה כי הנאשם נהג בזמן שרישיונו נפסל, ורישיונו של רכבו פג. הנאשם הודה באשמה ולקח אחריות מלאה על מעשיו. בית המשפט שקל את חומרת העבירות, את נסיבות ביצוען ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם. היא לקחה בחשבון את עברו הפלילי הנקי של הנאשם, את הודאתו ללא כל הסדר טיעון ואת אורח חייו הנורמטיבי, לרבות משפחתו התומכת ועבודתו השוטפת. תסקיר שירות המבחן למבוגרים הדגיש את פוטנציאל השיקום של הנאשם. בהתחשב בכל הגורמים הללו, החליט בית המשפט שלא להטיל עונש מאסר בפועל, במטרה לשקם אותו. העונש כלל התחייבות כספית, פסילה מהחזקת רישיון נהיגה למשך 11 חודשים עם עיכוב ביצוע של ארבעה חודשים, שלוש שנות מאסר על תנאי, הארכת מאסר על תנאי קודם וצו עבודות שירות ל-140 שעות. בית המשפט סבר כי עונש זה מידתי ביחס לעבירות ומשרת את האינטרס הציבורי. לנאשם ניתנה זכות ערעור תוך 45 יום.