ערר 91010-08-21

תקציר

הערר, שעניינו תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, נדחה. סעיף זה מתייחס לזכות לקבלת פיצויים בגין פגיעה במקרקעין על ידי תכנית, שאינה מבוצעת בדרך של הפקעה. החוק קובע כי כל קרקע שניזוקה מתכנית, למעט הפקעה, שבעליה או בעליה זכאים לפיצויים מהוועדה המקומית. במקרה זה, התכנית הכוללנית לתל אביב היא תוכנית מתאר מקומית הקובעת מגמות וקווים מנחים תכנוניים למרחב התכנון המקומי. הוא אינו כולל הוראות מפורטות ברמת החלקה הבודדת ואינו מבטל הוראות תכנון קודמות שחלו על הקרקע. לפיכך, היא אינה פוגעת באופן קונקרטי בקרקע או משנה את מעמדה, ולכן אינה מצדיקה פיצוי. כמו כן, על פי הפסיקה, תכנית שאינה כוללת פרטים ספציפיים ומסוימים של נזקי מקרקעין, אינה יכולה להקים עילת תביעה לפי סעיף 197. התוכנית הכוללנית, כפי שהיא עומדת, אינה משנה את זכויות הנכסים במידה מספקת כדי להצדיק פיצוי, גם אם מניחים שהיא הביאה לירידת ערך הקרקע. בנוסף, זכויות תכנון עתידיות אינן מפוצות בדרך כלל, אלא אם כן הגיעו לשלב אישור מתקדם מאוד. כאן, אין הליך תכנוני קונקרטי לגבי הקרקע המדוברת, מה ששולל עוד יותר את התביעה. לבסוף, מאחר שאין הליכים תכנוניים רלוונטיים לשיפור מעמד הקרקע, והתכנית הכוללנית אינה פוגעת בתועלות תכנוניות פוטנציאליות, היא אינה יכולה להיחשב כפוגעת לפי סעיף 197. הערעור נדחה, והמערערת אחראית להוצאות המשיב, בסך כולל של 3,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום.