ת"א 1450/01

תקציר

בית המשפט מצא לטובת טענת התובעת כי הסכמי ההלוואה והמשכנתא עליהם חתמה עם הבנק הנתבע תקפים. התובעת טענה כי אינה מבינה את המסמכים עליהם היא חותמת, אינה יודעת קרוא וכתוב בעברית, וכי הבנק כשל בחובת הזהירות וחובת הנאמנות שלו בכך שלא הסביר לה את מהות המסמכים. עם זאת, מהראיות עולה כי התובע ניהל עסקים בעברית, חתם על מספר מסמכים נוספים הקשורים לרכישת הדירה וההלוואה בעברית, והתכתב עם הבנק בעברית. השופטת קבעה כי אדם סביר במעמדו של התובע היה מוודא נוכחות מתורגמן בטרם חתימה על מסמכים כה חשובים, וכי התובע ידע או היה עליו לדעת את מהות הסכמי ההלוואה והמשכנתא. עוד קבעה השופטת כי הסעיף בהסכם ההלוואה בדבר ויתור על זכותה של התובעת לדיור זמני לפי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל אינו תקף, שכן הוא אינו מסביר די הצורך את הוויתור על זכות זו. הבנק נדרש לשלם לתובעת את הוצאותיה, לרבות שכר טרחה של 20,000 ש"ח לעורכי דינה, בתוספת ריבית ומסים. פסק הדין לא ביטל את הוויתור על ההגנות לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, שכן הוסבר די הצורך בהסכם ההלוואה כי התובע יהיה אחראי לפינוי מיידי של הנכס.