ב"ל 494/06

תקציר

מר שוחאת סמיון הגיש תביעה למועצה לביטחון לאומי (מל"ל) להכיר בליקוי השמיעה והטינטון שלו כפגיעה בעבודה, אך המל"ל אישר את התביעה באופן חלקי בלבד. בעוד שליקוי השמיעה שלו הוכר כמחלת מקצוע, בקשתו להכרה בטינטון נדחתה בשל אי עמידתו בתנאים המפורטים בסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי. על החלטת המל"ל הוגש ערעור בבית המשפט. בית המשפט בחן את התיק על סמך חומר התביעה הקיים וטיעוני הצדדים, שכן לא הייתה מחלוקת עובדתית. לטענת המל"ל, הדרישה לבקשות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בנוגע לטינטון לא נענתה. עם זאת, בא כוח התובע טען כי יש לראות בכל רישום של תלונות על טנטון בקשה נפרדת, וכי די בשלושת הרישומים המתועדים בעניינו של התובע כדי לעמוד בדרישות החוק. בית המשפט הכיר בכך שטנטון הוא תופעה סובייקטיבית ללא מבחן אובייקטיבי לאימות והכיר בכוונת המחוקק מאחורי התנאים המפורטים בחוק. נמצא כי בעוד ששלושת הרישומים עמדו בדרישה לתיעוד תלונות על טנטון, הם לא עמדו בתנאי של בקשות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי עקב פגיעה תפקודית מטנטון. שני הרישומים ממאי ומאוגוסט 2005 לא הצביעו על ירידה תפקודית כלשהי, והרשומה השלישית, מיום 31.5.2005, לא נחשבה לבקשה אמיתית לטיפול רפואי. בנוסף, בית המשפט מצא כי טענת התובע כי אין לחייב אותו בבירורים מרובים כאשר נאמר לו כי אין טיפול לטינטון אינה עולה בקנה אחד עם תצהירו שלו, בו הצהיר על כוונתו לפנות להמשך טיפול. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא עמדה בדרישות החוק ואישר את החלטת המל"ל לדחות את הטענה בעניין טינטון. התביעה נדחתה, ולשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.