עמ"נ 117/03

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לסכסוך על גבול קנייני, והסוגיה המרכזית היא האם מקרקעי המשיבים גובלים בתכנית המערערים, כפי שמסומנת בתשריט. בית המשפט העליון כבר קבע בעבר כי קרקע חייבת להיות צמודה פיזית לתוכנית כדי להיחשב כגובלת, למעט שני חריגים: כאשר הגבול בין התכנית לקרקע הוא שטח פתוח צר, או כאשר יש כביש שכונתי צר. בית המשפט הותיר את ההגדרה של "דרך שכונתית צרה" עמומה, וקבע כי היא תלויה באופיו ובתפקודו של הכביש, ונועדה להתפרש בצמצום. במקרה דנן, רוחבו של הכביש המפריד בין נכסי המשיבים לבין תכנית המערערים הוא 17 מטרים, מתפקד ככביש דו-סטרי ומתחבר לעורק תנועה ראשי. כביש זה, קובע השופט, אינו נחשב ל"כביש שכונתי צר" בשל רוחבו וחשיבותו. זאת ועוד, שני פסקי דין קודמים במקרים דומים אינם תומכים בטענות המשיבים. השופטת מדגישה כי המשיבים לא הציגו במדויק את הנתונים העובדתיים, ומשכך, טענתם נעדרת תשתית ראויה. לפיכך, הערעור מתקבל, והמשיבים נדרשים לשלם למערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך של 15,000 ₪. החלטת השופט מחייבת, וניתנה ביום 21.1.2007.