ת"א 55737-11-14

תקציר

החלטת בית המשפט נסובה סביב חישוב ופסיקת פיצויים בגין הפקעת מקרקעין. פסק הדין מכיר בפסיקה הקיימת בנוגע לעקרונות הפיצוי ומדגיש כי הפיצוי צריך להעמיד את הצד המופקע במצב דומה לזה שהיה קורה אלמלא בוצעה ההפקעה. במקרה זה, ליבת המחלוקת נגעה לחישוב הפיצוי בגין דמי חכירה אבודים לפי הפקודה, בפרט בשיעור של 6% מערכה השנתי של הקרקע. בית המשפט אימץ את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, השמאי אלזנר, על רקע התנגדויות הנתבעת, תוך הבחנה בין שווי שימוש חקלאי מיידי לבין שווי עתידי פוטנציאלי כולל. בית המשפט קבע כי דמי החכירה האבודים נובעים משינויים שנתיים בערך הקרקע, ושמר על שיעור של 6% בהתאם לפסיקות קודמות. בית המשפט דחה את השיטות שהציע הנתבע, לרבות השוואות לפרשת לאפי, שכללו סוגים שונים של שימושי קרקע. כמו כן, התייחס בית המשפט למועדי תשלום הפיצויים. היא קבעה כי תשלומים חלקיים אינם עוצרים את החובה לפצות על הפסדי דמי חכירה, אלא רק מפחיתים את דמי השכירות באופן יחסי לפיצוי שלא שולם. לפיכך, בית המשפט הורה על תשלומים נוספים על בסיס האחוז שנקבע. בסופו של דבר פסק בית המשפט פיצוי כולל בסך 3,594,778 שקל, בתוספת הוצאות מחושבות נוספות, תוך הכרה בזכויות התובעים לשכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. בית המשפט גם חייב הערכה מעודכנת לשנים הבאות, שתבטיח עמידה מתמשכת והוגנות בפיצויים.