עת"מ 57692-11-11

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב סמכותם של עובדי עיריית תל אביב-יפו להנפיק דוחות חניה והפרתם לכאורה פסק דין של בית המשפט העליון (בג"ץ 39/82). העותר, שהיה מעורב בסכסוך משפטי על קנסות חניה עם העירייה, טען כי העובדים המפעילים סמכויות שיטור פועלים שלא כדין. עם זאת, השופט דחה את העתירה וקבע כי הפקחים הוסמכו כדין לפי סעיף 264 לפקודת העיריות להנפיק דוחות חניה. פקודה זו, בניגוד לטענת העותר, עודנה בתוקף. עוד הובהר בפסק הדין כי פסק הדין הקודם של בית המשפט העליון שהוזכר על ידי העותר (בג"ץ 39/82) אינו קשור למקרה הנוכחי ועסק בסוגיה אחרת. כמו כן, הדגישה השופטת כי הפקחים האוכפים את תקנות החניה אינם דורשים הכשרה או הסמכה של המשטרה, כפי שטען העותר. במקום זאת, הם שאבו את סמכותם מפקודת העיריות. השופט התייחס גם לסעיפים בפקודת התעבורה ובחוק בתי המשפט כדי לתמוך בחוקיות פעולות הפקחים. בנוסף, השופט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין החלטה קודמת של בית המשפט העליון (פרשת דה הס) שצוטטה על ידי העותר, והסביר כי מדובר בחוק עזר אחר ובעבירה מנהלית. בסופו של דבר, העתירה נדחתה מחוסר שחר, והעותר חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לעירייה. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים והדגישה את הצורך שטענות העותר יידונו בפורום המתאים, במיוחד בהתחשב בטענות המקדמיות שהעלה המשיב.