ע"פ 8937/20

תקציר

פסק הדין דן בכללים המסדירים את התערבותה של ערכאת הערעור בעניינים פליליים, תוך הדגשה כי היא תתרחש רק במקרים חריגים של חריגה ניכרת מהוראות החוק או ממדיניות הענישה המקובלת. דעת הרוב מוצאת כי עונשי המאסר שהוטלו על המערערים, אף שהם חמורים, אינם מצדיקים התערבות שכן הם מצויים בתוך הסף החקוק. בית המשפט נוקט משנה זהירות בנוכחות דעות חלוקות ברמת המשפט, אך בסופו של דבר מסכים עם גזר הדין של הרוב. הדיון מתמקד בעיקר בעקרון האחידות והשקילות בענישה, במטרה להטיל עונשים דומים על נאשמים המעורבים בפעילות פלילית משותפת. נבחן הפער בין גזרי הדין של המערערים א' ו-ב', תוך הכרה על הנייר בהצדקה בשל האישומים הנוספים נגד ב'. עם זאת, בבחינה מדוקדקת יותר, נמצא כי חומרת מעשיו של א' ועקרון השקילות מצדיקים התאמה הדוקה יותר של עונשם. השופט א' שטיין מציע עונש מופחת של ארבע שנות מאסר לב', המקובל על חבריהם, סגן הנשיא נ' הנדל והשופט י' עמית. פסק הדין, שניתן על ידי השופט שטיין, משקף הסכמה זו.