בש"פ 8921/04

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי ערעור שניתן על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב לשחרר את המשיב, שהואשם בתקיפת חברתו, ממעצר בתנאים מסוימים. הערעור, שנדון בפני השופטת מ' נאור מבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, נועד לקבוע האם קיימות די ראיות למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים ואם מתקיימים התנאים שקבע בית המשפט המחוזי לשחרורו. עובדות המקרה מצביעות על כך שלמשיב עבר של התנהגות אלימה ומספר הרשעות בעבירות אלימות. על פי כתב האישום, המשיב ניהל ויכוח עם חברתו, במהלכו תקף אותה פיזית, וכתוצאה מכך נגרמו לה חבלות בכל חלקי גופה. האירוע התרחש בשעות הבוקר המוקדמות של יום 23.7.04, בדירתו של המשיב. אמה של המתלוננת התערבה לאחר שהוזעקה על ידי שכן, מה ששם קץ להתעללות. המתלונן הגיש תחילה תלונה במשטרה עוד באותו היום, אך בהמשך ניסה לחזור בו. המדינה העמידה לדין את המשיב והגישה בקשה למעצרו עד תום המשפט. בית משפט השלום מצא לנכון את הבקשה, תוך ציון חומרת האישומים והצורך להגן על המתלוננת. על החלטה זו ערער המשיב לבית המשפט המחוזי, אשר פסק לטובת המשיב והורה על שחרורו ממעצר בתנאים מגבילים מסוימים. תנאים אלה כללו פיקוח מלא של מעסיקו לשעבר של המשיב, הפקדת מזומנים ואיסור על כל קשר עם המתלוננת. אלא שהמדינה לא הסכימה עם החלטת בית המשפט המחוזי וערערה על מעצרו של המשיב לאורך כל ההליך המשפטי. לאחר שבחן את חומר הראיות ושקל את חזרתה של המתלוננת, החליטה השופטת נאור לקבל את ערעור המדינה. השופט הגיע למסקנה כי בית המשפט המחוזי נתן משקל מופרז לפסילת המתלוננת, שלא היה בה די כדי לגבור על הראיות הקיימות לכאורה לאשמתו של המשיב. זאת ועוד, הדגישה השופטת נאור את עברו האלים של המשיב ואת המסוכנות הפוטנציאלית שנשקף ממנו למתלונן, והפכה את תנאי השחרור לבלתי מספקים. לפיכך, ההחלטה לעכב את המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים אושרה.