ע"פ 1622/82

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של זיכוי בקובלנה פלילית פרטית בעבירה של גרימת רעש בלתי סביר לפי סעיף 2 לחוק למניעת מפגעים. המערערים, המתגוררים בסמוך לתחנת הכוח רידינג ד', התלוננו על רעשים חזקים שהפריעו לשנתם לילה אחד בחודש מאי 1980. בית משפט השלום זיכה את המשיב, בעל תחנת הכוח, מבלי להידרש להגיב, משום שהמערערים הסתמכו כראיות על שמיעה אנושית בלבד, ולא על שימוש במכשירי המדידה ובטבלאות שנקבעו בתקנות למניעת מפגעים. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי התקנות אמנם מפרטות את האמצעים למדידת רעש בלתי סביר, אך הן אינן קובעות כי יש לבצע מדידות במהלך אירוע הרעש. התקנות אינן קובעות הגדרה ממצה של רעש בלתי סביר, ואינן קובעות את התנאים והאמצעים הבלעדיים להוכחתו. רעש ניתן להוכיח באמצעים אחרים, כולל שמיעה אנושית, במיוחד עבור רעשים חזקים מאוד או דיסוננטיים. המדידות והשיעורים המפורטים בתקנות נועדו להקל על נטל ההוכחה, אך הם אינם בלעדיים. כך, מצא בית המשפט כי ניתן לבסס את עוצמתו או אי-סבירותו של הרעש בשיטות אחרות, לרבות מדידה אחורית או עדות עד, ודי בשמיעה לבדה לרעשים חזקים מאוד. כמו כן, התקנות אינן מגבילות את תחולת החוק על רעש בתוך מבנים; הם שיוריים וחלים על כל סוגי הרעש שאינם מוחרגים במפורש, כגון רעש המפריע לעוברי אורח. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לערכאה נמוכה יותר להמשך הליכים.