ת"א 46944-12-18

תקציר

בעל חוזה שכירות מוגן בתל אביב תבע לפנות את השוכר בטענה לאי תשלום דמי שכירות, שינויים בנכס המושכר ושימוש בנכס למטרות אחרות מאלה שהוסכם עליהן בחוזה. השוכר טען כי רבות מההפרות הנטענות כבר הוסדרו בבוררות קודמת בין הצדדים, וכי החצר, שהבעלים טען כי השוכר תופס שלא כדין, הייתה תמיד חלק מהמושכר ולכן אינה יכולה להיות הסיבה לפינוי. בית המשפט הסכים עם השוכר כי פסק הבוררות יישב חלק מטענות הבעלים, וכי החצר לא הייתה חלק מהמושכר המקורי, ולכן השימוש שעשה השוכר בה לאורך השנים התבסס על רשות ולא על זכות. משכך, השוכר שהה בחצר שלא כדין ונצטווה לפנות את השטח תוך פרק זמן סביר, תוך שהוא רשאי גם להחזיק את מערכות מיזוג האוויר הממוקמות במקום, אשר שימשו את המושכר. עוד קבעה השופטת כי השוכר לא הפר באופן משמעותי את תנאי החוזה, ולכן בקשת הבעלים לפנותם נדחתה. השוכר חויב לשלם 15,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לבעלים.