דנ"מ 4750/19

תקציר

פסק הדין בתיק בית המשפט העליון בעת"מ 9403/17 עסק בבקשות מרובות לדיון נוסף בפסק דין קודם שעניינו אישור תכנית מתאר ארצית, ובפרט תמ"א 1004/א', שתפקידה היה לדון בתכנון ובנייה בישראל. בפסק הדין הראשוני התקבלה דעת רוב שאישרה את החלטת הוועדה בניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי, וקבעה כי אין מקום לבטל את התוכנית למרות היעדר תסקירי סיכונים סביבתיים. השופט עמית חלק על כך, וסבר כי היעדרו של סקר כזה מהווה תשתית עובדתית חלקית המצדיקה ביטול. עוד הוחלט פה אחד כי אין לבטל את התכנית בשל אי עמידה בחוק תכנית מתאר ארצית, וכן אין לבצע הערכה מחודשת של קרקעות המיועדות להפקעה בדרך של איחוד וחלוקה. לאחר מכן הוגשו מספר בקשות לדיון נוסף, בעיקר על ידי בעלי קרקעות שנפגעו מסלילת כבישים, עיריית הרצליה, הקבוצה הסביבתית אדם טבע ודין ותושבים סמוכים – כולם מודאגים מאישור התוכנית לפני ביצוע סקר סיכונים סביבתיים. לאחר בדיקה נקבע כי יש מקום לדיון נוסף רק בסוגיות שהעלו שלוש הקבוצות האחרונות, תוך התמקדות באישור התכנית על רקע חשש לקרקע ומי תהום מזוהמים. מנגד, הבקשה בדבר איחוד קרקעות וחלוקתן נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא צורך לבחון מחדש את החלטת הוועדה או את יישור הקווים שלה עם תקדימים. הנשיא ימנה שופטים לדיוני ההמשך, אך לא הוטלו הוצאות נוספות.