עע"מ 13329-12-25

תקציר

בבית המשפט העליון, בתיק עע"מ 13329-12-25, נידונה בקשת ערעור של אדם (להלן: "המערער") על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר מחק על הסף את עתירתו של המערער. המערער, תושב הרשות הפלסטינית, ביקש היתר שהייה בישראל מכוח טענת איום על חייו כתוצאה משיתוף פעולה לכאורה עם מדינת ישראל. **רקע עובדתי והליכים קודמים:** 1. **החלטת ועדת המאוימים:** המערער פנה לוועדת המאוימים (להלן: "הוועדה") בבקשה להיתר שהייה. ביום 26.2.2025, דחתה הוועדה את בקשתו בקביעה כי "על סמך כלל החומר, חוות הדעת של גורמי הביטחון והתרשמות המתחקרת, ניכר כי [המערער] לא מצוי בסכנת חיים". 2. **עתירה ראשונה לבית המשפט המחוזי:** כחצי שנה לאחר מכן, ביום 14.8.2025, הגיש המערער עתירה לבית המשפט המחוזי נגד החלטת הוועדה. עתירה זו נמחקה על הסף בשל היותה "כוללנית ונעדרת תשתית עובדתית מספקת לתמיכה בטענת המאוימות", וכן עקב שיהוי ניכר בהגשתה ללא הסבר. בית המשפט המחוזי אף דחה בקשה ל"שקול מחדש" את העתירה. 3. **עתירה שנייה לבית המשפט המחוזי (העתירה מושא הערעור):** כחודשיים לאחר מכן, ביום 21.10.2025, הגיש המערער עתירה נוספת, אשר גם היא נמחקה על הסף. טעמי המחיקה היו: אי מיצוי הליכים, העדר תשתית עובדתית מספקת, היעדר שינוי נסיבות, והעובדה שלא התקבלה החלטה חדשה של הוועדה בעניינו מאז דחיית העתירה הקודמת. בית המשפט המחוזי הדגיש כי המערער לא הצביע על החלטה חדשה של הוועדה, וכי טענותיו מכוונות בעיקר נגד החלטת הוועדה המקורית ונגד פסק הדין הקודם, בעוד שבית המשפט אינו ערכאת ערעור על החלטותיו שלו. בית המשפט אף העלה חשש ל"שימוש לרעה בהליכי משפט" מצד המערער, השוהה בישראל ללא היתר מאז 2019, במטרה להכשיר את שהייתו. **טענות המערער בערעור:** המערער טען כי בית המשפט המחוזי שגה במחיקת עתירתו על הסף, ונימק זאת בסכנת חיים הנשקפת לו, בכך שהחלטת הוועדה "כללית ושגויה" וחסרת הנמקה מספקת, ובטענה שהנמקתו של בית המשפט לקביעת אי-מיצוי הליכים הייתה "כמעט זהה עד לרמת העתק הדבק" לפסק הדין הקודם. עוד טען כי השיהוי בהגשת העתירה נבע ממצבו הכלכלי הקשה. **החלטת בית המשפט העליון (השופטת כנפי-שטייניץ):** בית המשפט העליון, בהחלטה מנומקת, דחה את הערעור ללא צורך בתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, משאין לערעור סיכוי להתקבל. **נימוקי הדחייה:** 1. **אי מיצוי הליכים והעדר החלטה עדכנית:** בית המשפט העליון קבע כי צדק בית המשפט קמא במחיקת העתירה על הסף. לנוכח העובדה שעניינו של המערער נדחה בעבר על הסף (בין היתר מטעמי שיהוי), ובהיעדר החלטה עדכנית של הוועדה, לא היה מקום להידרש להשגות המערער על ההחלטה המקורית בטענות "ערעוריות" נגד פסק הדין הקודם. 2. **חובת פנייה לוועדה במקרה של שינוי נסיבות:** הודגש כי ככל שלמערער טענות בדבר שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של עניינו, עליו למצות תחילה הליכים בדרך של פנייה לוועדה. הפסיקה בעניין (כגון עע"מ 65484-03-25 ו-עע"מ 9214/23) תומכת בצורך זה. 3. **התנהלות המערער וחזרה על פניות ללא תוחלת:** בית המשפט העליון הוסיף כי אין מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, בפרט לנוכח פניותיו החוזרות ונשנות של המערער לערכאות ללא תוחלת, תוך ניסיון לקבל צווים ארעיים להמשך שהייתו בישראל. התנהלות זו, כפי שצוין בפסיקות קודמות (כגון עע"מ 61587-05-25 ו-עע"מ 32483-05-25), עשויה להצביע על שימוש לרעה בהליכי משפט. **החלטה סופית:** הערעור נדחה, ובצידו נדחתה גם הבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור. משלא נתבקשה תשובה, לא נפסקו הוצאות. **השלכות משפטיות וחידושים:** * **אי-מיצוי הליכים כתנאי לדיון:** פסק הדין מדגיש את החשיבות המרכזית של עקרון אי-מיצוי הליכים. גם כאשר קיימת טענה לשינוי נסיבות, על הפונה לפנות תחילה לרשות המוסמכת (במקרה זה, ועדת המאוימים) על מנת שתבחן את הטענות הללו ותיתן החלטה חדשה. * **סופיות החלטות שיפוטיות והיעדר ערעור על החלטות עצמיות:** בית המשפט המחוזי, ובית המשפט העליון בעקבותיו, הבהירו כי בית המשפט אינו יכול לשמש כערכאת ערעור על החלטותיו שלו. פסק דין קודם שניתן בערעור מינהלי הינו סופי, אלא אם כן קיימת עילה חריגה לדיון חוזר (כגון בקשה ל"שקול מחדש" שהוכחה כבלתי מבוססת). * **סיכון לשימוש לרעה בהליכי משפט:** בית המשפט העליון אימץ את חששו של בית המשפט המחוזי כי התנהלות המערער, הכוללת פניות חוזרות ונשנות לערכאות ללא תוחלת ובשיהוי ניכר, עלולה להוות שימוש לרעה בהליכי משפט, במיוחד כאשר היא מלווה בבקשות לסעדים זמניים שמטרתם הארכת שהות שלא כדין. * **היעדר סיכוי לדיון והדחייה על הסף:** הקביעה כי לערעור "אין סיכוי להתקבל" מהווה בסיס לדחייתו על הסף, תוך חיסכון במשאבי שיפוט ובזמן הדיון, כאשר ברור מראש כי העיקרים המשפטיים והעובדתיים אינם מאפשרים קבלת הערעור. * **דגש על תשתית עובדתית מספקת:** חידוש נוסף הוא ההדגשה על הצורך בתשתית עובדתית מספקת ובהנמקות ברורות התומכות בטענות העותר, הן בפנייה הראשונית לוועדה והן בפנייה לבית המשפט. עתירה "כוללנית" וחסרת ביסוס עובדתי נידונה למחיקה.