ת"א 38263-07-11

תקציר

מדובר בפסק דין שניתן לטובת התובעים, שהם הוריו ויורשיו של המנוח, מ.ח.ד, שנהרג בתאונת דרכים. בית המשפט מצא כי הנתבעים, נהג הרכב הפוגע והמבטחת שלו, חייבים לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה ממותו של המנוח, שכן המנוח היה הולך רגל בעת התאונה ולא משתמש ברכב בו נהג, אשר ניזוק בתאונה קודמת. בתאונה הראשונה התנגש הרכב בו נהג המנוח במעקה בטיחות, ובתאונה השנייה נפגע המנוח מרכבם של הנאשמים כאשר עלה על הכביש, ככל הנראה על מנת לחלץ חלק שעף מרכבו לאחר ההתנגשות הראשונה. בית המשפט קבע כי השימוש ברכבו של המנוח הופסק בעת התאונה הראשונה, ונוכחותו של המנוח על הכביש בעת התאונה השנייה לא הייתה קשורה לשימוש ברכבו או לתיקון הדרך. לפיכך, החזקה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לא חלה, והנתבעים חויבו בנזקים שנבעו מהשימוש ברכבם. בית המשפט בחן את גובה הנזק וקבע כי התובעים זכאים לסך של 846,295 ₪, מתוכם 795,422 ₪ בגין הפסדי שכר בשנות עבודתו של המנוח, ו-45,873 ₪ בגין כאב וסבל ותוחלת חיים מקוצרת. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט והוצאות משפט.