עת"מ 31854-11-21

תקציר

לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בעתירה המערערת על היתר הבנייה לתורן אנטנה סלולרית משום שהוא מכוון נגד ההיתר עצמו ולא נגד הוראות התכנון. בית המשפט מסכים עם רשות הרישוי כי לא ניתן לערער על החלטת ועדת הערר שכן היא סופית לפי חוק התכנון הירדני. בעתירה, המערערת על החלטת ועדת הערר, נטען כי הוועדה דחתה את העררים על היתר הבנייה בשל שיהוי בלתי סביר. בית המשפט אינו מוצא פגם בדחייה זו, שכן העררים הוגשו תשעה חודשים לאחר הוצאת ההיתר והבנייה כבר הושלמה. טענות העותרים בדבר חוסר מודעות לבקשה להיתר נדחות שכן הכוונה להקים את האנטנה נדונה בפומבי. בית המשפט מכיר בשיהוי הסובייקטיבי, בשיהוי האובייקטיבי ובהיעדר כל חשש לפגיעה בשלטון החוק במקרה זה. יתר על כן, בניית התורן, שהושלמה עד מועד הגשת העררים, יוצרת מצב כמעט בלתי הפיך. לגופה של העתירה מפרש בית המשפט את תמ"א 56 ואת חריג סעיף 23.1 כמאפשרים הקמת מתקני הולכה במקרים מסוימים. ההבדלים הפיזיים המשמעותיים בין עמוד התאורה הקודם לתורן החדש אינם שוללים את האפשרות לקבל היתר בנייה אם שיקולים תכנוניים תומכים בכך. טענות העותרים בדבר פגיעה נופית, סיכוני קרינה וחלופות אינן משכנעות. לפיכך, בית המשפט דוחה את העתירה, ומציין כי רשויות התכנון הפעילו את שיקול דעתן כראוי. לאור המצב הבלתי הפיך ובהיעדר עילה משפטית להתערבות, השופט מציע לקיים דיון כדי לשנות את המצב הקיים, אך ראש המועצה מסרב. אשר על כן, העתירה נדחית ללא צו להוצאות.