ע"א 3051/98

תקציר

פסק הדין, מיום 12.11.2000, עוסק בשורה של בקשות משפטיות הקשורות לתביעה ייצוגית שהוגשה לראשונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. השאלה המרכזית נגעה לסמכותו של הרשם למחוק כתבי טענות, דבר שעיכב את ההליכים עד לאישור סמכות זו בחוק אזרחי 2742/00. המערערת ביקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד מספר משיבים, בעוד שצדדים מסוימים צורפו כצדדים שלישיים במשפט. טיעונים מקדמיים והחלטות ביניים מילאו תפקיד בהיסטוריה הפרוצדורלית. בקשה משותפת שנועדה לדון בסוגיות מקדמיות נדחתה על ידי בית המשפט, והבקשות הבאות נדונו במתכונת כתובה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את עילת התביעה של המערערת בהתבסס על עקרונות הייחוד וההיעדר עילת תביעה אישית, תוך שהוא עוקף את הצורך לדון בתנאים לאישור התובענה הייצוגית. בערעור ערער המערער על סיכומי המשיבים, בטענה שהם הציגו טענות חדשות ובלתי צפויות מחוץ לתחום המשפט המקורי. לאחר עיון דחה בית המשפט טענות אלה, וקבע כי הטענות אינן חדשות או מפתיעות והועלו קודם לכן או שניתן היה לצפותן. יתר על כן, גמישות פרוצדורלית אפשרה למשיבים להגן על פסק הדין על בסיס נימוקים נוספים, ובלבד שהוכחה משפטית או עובדתית. בית המשפט אף דחה את בקשת המערערת להרחיב את הסיכומים מעבר להיקף שנקבע, תוך שהוא מדגיש את הצורך בתמציתיות וביחס שוויוני. בקשת המערערת נתפסה כניסיון לעקוף את הגבולות הפרוצדורליים המוסכמים, ובית המשפט לא מצא סיבה לשבש את הציות שהציגו המשיבים. סיכומו של דבר, הן בקשותיו של המערער להרחבת היקף והן למחיקת סיכומים נדחו, והמערערת חויבה לשלם הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ לכל קבוצת משיבים המיוצגת על ידי עורך דין אחד.