ע"א 25934-11-23

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב סכסוך חוזי בין המדינה לבין משיב פרטי בנוגע לרכישת דירות למאגר הדיור הציבורי. הסוגיות המרכזיות הן פרשנות מועדי מסירת החוזה והחלת חובות תום הלב וההודעה. בית המשפט מקבל את פרשנותו של בית משפט קמא לחוזה, ומאפשר מועד מסירה נדחה הצמוד לאיחור בתשלום. כן היא מסכימה עם הקביעה כי המשיבה לא הייתה חייבת לשלוח הודעה על כוונתה לעמוד על זכויותיה החוזיות. עם זאת, בית המשפט מוצא את שני הצדדים אשמים בכך שפעלו בחוסר תום לב במהלך ביצוע החוזה. המדינה, כמערערת, לא שילמה תשלומים במועד ולא הודיעה למשיבה על כוונתה לתבוע פיצוי בגין איחור במסירה. זאת, מדגיש בית המשפט, במיוחד לאור העובדה שרכישת דירה היא עסקה משמעותית עבור האזרחים. מנגד, המשיב נדרש להשיב תשלומים מופרזים ששילמה המדינה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מחושבים. ערעור המדינה נדחה ברובו בשל הפרות הדדיות אלה של תום הלב. בנוסף, בית המשפט מציין את הלשון הבלתי ראויה בה משתמשת המדינה בהודעת הערעור ומטיל עליהם הוצאות. ההחלטה כוללת הפחתת הריבית הנגבית מהמדינה, המשקפת ידע שיפוטי ופיצוי חלקי בגין איחור במסירה. ככלל, פסק הדין מדגיש את עקרון תום הלב בחוזים ואת חשיבות ההגינות והיושר בביצועם, כאשר שני הצדדים נדרשים לתת דין וחשבון על מעשיהם.