בג"צ 8214/07

תקציר

במקרה שלפנינו, ביקשה העותרת לבטל פסקי דין בעניין חלוקת הרכוש בעקבות גירושיה מהמשיב. בני הזוג נישאו בשנת 1959 וחלקו חיים ומגורים במשך למעלה משני עשורים. עיקר המחלוקת נסובה סביב דירת המגורים שלהם, שנרכשה בשנת 1963 ונרשמה על שם המשיב בלבד. העותרת טענה לבעלות חלקית, וטענה כי אמה תרמה לרכישתו. עם זאת, בתי דין רבניים קודמים תמכו בטענת המשיב כי הדירה נקנתה מכספו, לרבות פיצויים בגין תאונה לפני הנישואין. פסיקות בג"ץ ביטלו החלטות קודמות של רבנים, בנימוק של הליכים משפטיים לא תקינים ושיקול דעת לקוי של ראיות. בית הדין הרבני לא החיל את חזקת השיתוף הרלוונטית במשפט האזרחי הישראלי, המכתיבה בעלות משותפת בנכסים שנרכשו במהלך הנישואין אלא אם כן הופרכה באופן משכנע. בית המשפט העליון התערב והדגיש כי החיים המשותפים המורחבים של בני הזוג והחיים המשותפים חיזקו את כוונת הבעלות המשותפת, למרות טענות המשיב למימון נפרד ולרישום נכסים. בעקבות זאת קבע בג"ץ כי דירת המגורים צריכה להיות בבעלות משותפת, כאשר התמורה ממכירתה תחולק שווה בשווה. כן נקבע כי העותרת זכאית לפיצוי בגין השימוש שעשה המשיב בדירה לאחר פרידתם. בית המשפט הדגיש את החשיבות של חלוקת נכסים הוגנת בגירושין, שמירה על עקרונות שוויון והתייחסות למחדלים פרוצדורליים בעבר.