ת"א 1791/02

תקציר

פסק דין זה עוסק במספר סכסוכים כספיים בין שתי קבוצות חברות לבין בעליהן. הקבוצה הראשונה כוללת את יהב, יהב ניהול וללי, בבעלות התובע ואשתו, והקבוצה השנייה כוללת את עומר, בבעלות הנתבעים 2 ו-3. המחלוקות נבעו מפרויקט משותף להקמת מבנה להשכרה במועצה המקומית עומר, בו היו מעורבים הצדדים. התובעים טענו כי הם זכאים לאחוז מסוים מהפרויקט ומהקרקע עליה הוקם, על בסיס תרומתם להקמתו, כולל מחצית מהמענקים שהעניק משרד התעשייה והמסחר לעומר. בית המשפט קבע כי טענות התובעים בעניין זה אינן מוצדקות, שכן גרסת הנתבעים להסכם משכנעת יותר, וממילא התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש להסכם כזה. עוד קבע בית המשפט כי שני חוזי שכירות שנחתמו בין יהב לעומר היו פיקטיביים ונועדו להונות את משרד התעשייה והמסחר, אך מאחר שיהב החזיקה בפועל בחוזי שכירות בבניין, עומר היה זכאי לשלם את דמי השכירות הראויים. שווי הטבה זו חושב על ידי בית המשפט ויהב חויב להשיב לעומר. התובעים תבעו גם דמי פיקוח בגין ניהול פרויקט הבנייה, ובית המשפט פסק לטובתם, אם כי הסכום הופחת בשל עבודות שנותרו לא גמורות על ידי התובעים. מנגד, דחה בית המשפט את תביעתו שכנגד של עומר בגין רשלנות בעבודות פיקוח וקיומם של ליקויי בנייה, שכן הוא לא השתכנע מטענות התובע שכנגד ולא הוצגו ראיות מומחה. כמו כן חויבה הנהלת יהב לשלם לעומר דמי ניהול בגין ניהול השטחים הציבוריים הנוגעים לחלקי הבניין שלא הושכרו, ולפצות את עומר בתשלום חוב מים. בנוסף, חויב ללי לשלם לעומר פיצוי בגין אי פינוי המושכר במועד, כפי שהוסכם בחוזה. בית המשפט הכריע גם בשאלת האחריות האישית, וקבע כי אין לייחס את חובות החברות לבעליהן, למעט הערבות האישית שהעמידו התובע ורעייתו לחובו של לאלי לעומר. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.