רע"א 7801/20

תקציר

בתיק משפטי מורכב דן בית המשפט העליון בשאלה האם לבית משפט אזרחי יש סמכות לפסוק פיצויים לנאשמים שזוכו מאשמה פלילית, לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין. סעיף זה מאפשר לבתי המשפט להורות למדינה לפצות נאשמים בהוצאות הגנה משפטית ובמאסר אם המשפט היה מופרך. תקנה 5 לתקנות הפיצויים מאפשרת לבתי המשפט לעשות זאת מיוזמתם. השופט י' עמית טען כי לבתי המשפט האזרחיים צריכה להיות סמכות זו, תוך שימת דגש על השיקולים המקבילים לעוולת הרשלנות, תוך שהוא מציע פרשנות משפטית כוללת המתיישבת עם זכויות האדם המוגנות בחוקי היסוד הישראליים. השופט י' וילנר, שנתמך על ידי השופט ד' מינץ, חלק על כך, וקבע כי רק לבית המשפט הפלילי שדן בעניינו של הנאשם צריכה להיות סמכות זו. פרשנותם הדגישה את כוונת ההוראה לפתרון מהיר ויעיל הקשור קשר הדוק להליך הפלילי, ולא לבחינה נזיקית מלאה. השופט וילנר הדגיש את ההיסטוריה החקיקתית ואת הפרשנות העקבית הממקמת את תקנה 5 בהקשרים פרוצדורליים פליליים. בסופו של דבר, הרוב החליט כי בית המשפט הפלילי לבדו שומר על אחריות זו, ומעדיף עקביות ויעילות פרוצדורלית על פני פרשנויות רחבות יותר. תוצאה זו תומכת בפרשנות מצמצמת, המבטיחה שתקנה 5 תחול אך ורק במסגרת הכוללת של ההליך הפלילי.