ע"א 3086/05

תקציר

פסק הדין בערעור הוא לטובת המערער. שגה בית משפט קמא בקביעתו כי המערערת לא הציגה ראיות מספיקות לסתור את טענת המשיב בדבר מתן הלוואה. נסוב התיק נסוב סביב שטר חוב על סך מאות אלפי שקלים שלטענת המשיב המערער לא עמד בפירעונו. המערער טען כי מעולם לא קיבל את ההלוואה שעבורה הוצא השטר. המפתח להכרעתה של ערכאת הערעור הוא ההבנה כי כאשר צד נדרש להוכיח שלילה – במקרה זה, כי הלוואה לא התקבלה – נטל ההוכחה מוטה לטובתו. בית המשפט מצא כי המערער אכן הוכיח זאת בשלילה, למרות השטר עליו חתם. זאת, בין היתר, בשל הימנעותו של המשיב מלהביא כל ראיה משכנעת – כגון רישומי תשלומים, מועדים או סכומים – לביסוס טענתו כי ההלוואה ניתנה. זאת ועוד, ניסיונו העשיר של המערער בתחום ההלוואות לא העלה על הדעת כי יחתום על שטר על סכום כה גדול מבלי לוודא את החזרתו. בית המשפט התייחס גם לשיחת טלפון בין הצדדים, שחשפה מערכת חשבונאית סבוכה ודרישה לכמה אלפי שקלים, אך אין שום דבר חד משמעי בציפייה לפרוע חוב של מאות אלפים. לסיכום, קבע ערכאת הערעור כי שטר החוב תקף, אך המערערת עמדה בהצלחה בנטל השכנוע בדבר אי קבלת ההלוואה. משכך, בוטל פסק דינו של בית משפט קמא, והתביעה נגד המערערת נדחתה. המשיב חויב לכסות את הוצאותיו של המערער, ויש להשיב את פיקדונו של המערער.