ת"א 42242-08-24

תקציר

**ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט בעניין בקשת פסלות שופט** החלטה זו, שניתנה על ידי כבוד הרשמת הבכירה אביגיל ון-קרפלד, עוסקת בבקשת פסלות שהוגשה על ידי התובע, אברהם שטרן, כנגד שופטת הדנה בתיק. ניתוח ההחלטה חושף עקרונות דיוניים חשובים וכן מספר סוגיות הנוגעות להגשת בקשות פסלות. **עילות לפסלות שופט – העקרון הדיוני המרכזי** ההחלטה מדגישה כי בקשת פסלות שופט היא בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט ועל מערכת המשפט כולה. על כן, היא כפופה לדרישות דיוניות מחמירות. החידוש המרכזי, או ליתר דיוק, ההדגשה המרכזית בהחלטה, נוגעת לחשיבות התצהיר המאמת את העובדות המועלות בבקשה. * **תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (תקסד"א):** תקנה זו קובעת כי בקשת פסלות שופט תינתן בכתב או בעל פה במהלך דיון, וזאת "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת". דרישה זו נועדה למנוע שימוש סלקטיבי בעילת הפסלות ככלי טקטי. * **תקנה 50(1) לתקסד"א:** תקנה זו קובעת כי על כל בקשה המוגשת בכתב יחולו ההוראות הבאות: על המבקש לפרט את טיעוניו, לצרף אסמכתאות, וחשוב מכך – **"ויצרף לבקשה תצהיר לשם אימות העובדות שביסודה"**. * **התשתית הראייתית הנדרשת:** ההחלטה מפנה לספרות המקצועית (מרזל, דיני פסלות שופט) ומדגישה כי בקשת פסלות, בשל אופייה הרציני וחזקות הקיימות בדבר אי-תלות השופט, חייבת להיות מגובה בראיות משמעותיות. תצהירים של בעלי דין או עורכי דין נמנים עם סוג הראיות הנפוץ והנדרש. **החידוש או הדגש העיקרי: הכרחיות התצהיר** ההחלטה דוחה את בקשת הפסלות, **"ומטעם זה בלבד"**, בשל אי-צירוף תצהיר כדין. בכך, בית המשפט מדגיש את חשיבותו הדיונית של התצהיר ככלי לאימות העובדות. הדבר נובע מהבנה כי טענות בדבר פסלות שופט הן טענות חמורות, ואין להעלותן על בסיס טענות בעלמא או השערות. יש צורך באימות עובדתי, והתצהיר הוא אחד הכלים העיקריים לכך. **התייחסות לטענות נוספות – מעבר לנדרש** בית המשפט, אף שדחה את הבקשה על הסף, התייחס מעבר לנדרש לטענות נוספות שהועלו, מה שמלמד על רצונו למצות את הדיון ולהבהיר את עמדתה של המערכת. * **טענה בדבר החלטה קודמת:** נדחתה הטענה שהתקבלה החלטה קודמת בבקשה שהופנתה לנשיא. בית המשפט הבהיר כי בקשתו של התובע מיום 7.11.24 לא הייתה מצויה בתיק, וכי בקשתו מיום 10.11.24 הועברה לטיפולו של הנשיא. * **טענות לגבי בקשה מיום 7.11.24:** בית המשפט ציין כי בעת מתן ההחלטה מיום 6.11.24, הבקשה מיום 7.11.24 לא הייתה בתיק, והסתייג מסגנון הדברים. * **החובה לשבת בדין ואי-פסלות עצמית ללא עילה:** נקודה חשובה נוספת שהועלתה נוגעת לחובת השופט לשבת בדין. בית המשפט קבע כי אין לו אפשרות לפסול עצמו רק משום שמי מהצדדים אינו "אוהד" את ישיבתו בדין, או מתוך רצון להימנע מ"שטפון של בקשות". הפסלות העצמית מותרת רק כאשר מתקיימת אחת מעילות הפסלות הקבועות בחוק. בכך, בית המשפט מדגיש את האיזון העדין בין זכותו של נאשם/תובע לבטחון הליכי, לבין חובת השופט למלא את תפקידו. ההחלטה מפנה בעניין זה לפסיקות עקרוניות (ע"א 6275/03, ע"א 5939/01). **עילות פסלות לגופן – דחייה** לגופו של עניין, בית המשפט קבע כי גם הטענות הכלליות כנגד התנהלות בית המשפט ("איפה ואיפה ומשוא פנים" וכדומה) וטענות נוספות, **"נדחות בהעדר בסיס"** וכן **"אינן מקימות עילת פסלות"**. **סיכום** ההחלטה מדגישה שני עקרונות מרכזיים: 1. **ההקפדה הדיונית:** הגשת בקשת פסלות שופט כפופה לדרישות דיוניות מחמירות, ובכללן צירוף תצהיר לאימות העובדות. אי-עמידה בדרישות אלו מובילה לדחיית הבקשה על הסף. 2. **החובה לשבת בדין:** שופט אינו רשאי לפסול עצמו באופן שרירותי, אלא רק בהתאם לעילות הקבועות בחוק. ישנה חובה למלא את התפקיד הציבורי ולשבת בדין, כל עוד לא מתקיימת עילת פסלות מכוח החוק. החלטה זו משקפת את הגישה של בית המשפט לטיפול בתביעות הנוגעות לפסלות שופטים, תוך איזון בין הצורך להגן על אמון הציבור במערכת המשפט לבין מניעת שימוש לרעה בהליכים דיוניים.