ת"א 52203-04-15

תקציר

השופט דחה את טענותיהם של גרול ויצחק נגד הנתבעים רביבים, יוסי וכרמלה מחוסר ראיות מספיקות. ההסכם המקורי שנחתם בין הצדדים נמצא כהסכם שיווק ולא כהסכם מכר, והמחירים הנקובים בהסכם היו מחירי מטרה ששימשו בסיס למשא ומתן. לפיכך, טענות התובעים כי הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שלא שילמו להם מחיר קבוע עבור כל מוצר שנמכר לא צלחו. גרול לא הצליחה לספק ראיות מספיקות כדי לתמוך בתביעותיה לפיצויים הן ב-2014 והן ב-2015. עדותה בנוגע לעלויות שנגרמו לה ב-2014 הכילה טעויות ולא הייתה משכנעת. היא גם לא סיפקה די ראיות כדי להוכיח את תביעתה לפיצויי קיום לשנת 2015, שכן רוב הסחורה שלה נמכרה במחיר מלא, והשאר נמכרו מדלת לדלת בשקים, גרסה שעלתה רק במהלך חקירתה הנגדית. כמו כן, יצחק לא הביא כל ראיה מעבר לטבלה שהכין לתמיכה בתביעתו לשנת 2015, כגון חוות דעת של שמאי חקלאי או תעודות משלוח. גם טענתו כי הנתבעים הפרו את ההסכם בשנת 2015 בכך שלא שילמו את מלוא התמורה נדחתה, שכן ההסכם נמצא כהסכם שיווק. בנוסף, השופט לא מצא סיבה להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים הפרטיים באחריות לחובות החברה. מהראיות עולה כי הנתבעים יוסי וכרמלה היו מנהלי רביבים וחתמו מטעמה על ההסכם. לא הוכחה אחריותם האישית, ובהסכם עצמו צוין במפורש כי רביבים היא שהתקשרה עם התובעים בחוזה לשיווק תוצרתם. לסיכום, השופט הורה לתובעים לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעים, בסך 26 אלף שקל, שישולמו בתוך 30 יום. לתובעים נמסר על זכותם לערער על פסק הדין. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 26.3.2023.