בע"מ 1266/24

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בבקשה למתן רשות ערעור על החלטה בעניין ירושת אישה ילידת עיראק שנפטרה. המבקשת, שהייתה נשואה למנוחה ואב לחלק מילדיה, הגישה בשנת 2011 בקשה לצו ירושה שלא כלל את אחד מבניה של המנוחה, המשיב, שנולד לפני נישואיה בעיראק. על כך נודע למשיב ובשנת 2015 ביקש קביעה משפטית של אמו, בטענה לזכותו כבנו של המנוח לרשת אותו. בדיקות גנטיות אישרו את טענתו, והוא פעל לתיקון צו הירושה. בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשתו לקבלת 1/10 מהעיזבון, תוך שהוא דוחה את ההתנגדויות בדבר השיהוי ותקופת ההתיישנות, בשל הראיות החדשות וחוסר ידיעתו הקודמת של המשיב על הליכי הירושה. עוד נקבע כי יש לשקול בן נוסף כירושה לפי חוק נכסי נפקדים בשל קיומו המשוער. בית המשפט המחוזי אישר החלטה זו, והדגיש את החשיבות של הבטחת העברת העיזבון ליורשים החוקיים. ערעורו של המבקש לבית המשפט העליון נדחה, שכן הוא לא עורר שאלות משפטיות מהותיות מעבר למקרה עצמו, ולא ניכר עיוות דין. הערעור התמקד בהכללתו של הבן הנוסף לכאורה, שזהותו עדיין אינה ברורה, אך בית המשפט מצא את הפסיקות הקודמות מוצדקות דין. ההחלטה הדגישה את החשיבות של זיהוי נכון של יורשים חוקיים ויישום חוקי הירושה כראוי, בהתחשב בראיות משפחתיות וקיומם של מוטבים פוטנציאליים.