בע"מ 1813/18

תקציר

פסק הדין במקרה זה דוחה את הערעור ומאפשר את קיום צוואת המנוח שכן אין סתירה להסכם המשבצות. ההחלטה תלויה בפרשנות ההוראות החוזיות בדבר העברת זכויות ביישוב חקלאי שיתופי. בתחילה נקבע כי זכויות אלה ניתנות להעברה, לרבות בירושה, אלא אם כן נשללו במפורש בחוזה. נקודת המחלוקת המרכזית הייתה האם צוואת המנוח, שכללה מכירת זכויות וחלוקת תמורה, סותרת את ההסכם. בית המשפט ניתח את סעיף 19(ג)(4) להסכם, המתיר העברת זכויות על פי צוואה אך מציב תנאים: אסור שהזכויות יעקפו בן זוג שנותר בחיים או יחולקו בין מספר אנשים. נמצא כי מכירת הזכויות וחלוקת התמורה לא הפרו תנאים אלה. בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו יש להגשים את רצונו של נפטר אלא אם כן הוא מוגבל בבירור. בנוסף, רשות מקרקעי ישראל הביעה פרשנות מודרנית ומקלה התומכת בהבנה זו. מעשיו של המערער שיקפו חוסר תום לב, שכן הוא ניסה לתבוע את העיזבון באמצעות צו ירושה שבוטל קודם לכן, והצדיק עוד יותר את החלטת בית המשפט נגדו. פסק הדין מדגיש את קיום הכוונות החוזיות תוך כיבוד חופש הצוואה, ובכך דוחה את הערעור ואומד הוצאות כנגד המערערת.