ע"א 9080/08

תקציר

התיק סובב סביב זוג נשוי, כאשר הבעל הוכרז פושט רגל ונכסיו הועמדו לכינוס נכסים, כאשר אשתו היא המבקשת והמשיב. הנכס העיקרי המדובר היה התמורה ממכירת בית בבעלות שני בני הזוג. האישה טענה כי יש ברשותה סכום של 120,000 ₪ מתמורת המכירה, אותו ביקש הנאמן שמונה לנהל את נכסי הבעל להעביר אליו. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת הנאמן, מה שהוביל את האישה לערער. הסוגיה העומדת על הפרק היא בקשת האישה לעיכוב ביצוע החלטת הערכאה הנמוכה יותר עד להגשת הערעור. השופט מציין כי בקשות מסוג זה נענות רק בנסיבות חריגות, בעיקר בעניינים כספיים, ועל המבקש מוטל נטל ההוכחה כי אם יצליח בערעור, לא ניתן יהיה להשיב את הכסף. במקרה דנן, המבקשת לא הצליחה להצדיק במידה מספקת את בקשתה, שכן חששותיה בדבר אי השבת הכספים זכו למענה בהצעת בית המשפט המחוזי כי הנאמן יימנע מלחלק את הכספים עד להכרעה בערעור. יתר על כן, השופט סבור כי סיכויי הצלחת הערעור קלושים, שכן הוא מערער בעיקר על הקביעה העובדתית של הערכאה הנמוכה יותר בדבר נכסים משותפים, מסקנה שנראית מבוססת. לפיכך, השופט דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ומורה לאישה לשלם 2,500 שקל שכר טרחת עורך דין לשניים מהמשיבים.