עת"מ 413/03

תקציר

העותרים, זוג נשוי המבקש איחוד משפחות, ביקשו לשנות את מעמד האשרה של אשתו העותרת לתושבות ארעית (א/5) בישראל. האישה היא תושבת ישראל, ואילו הבעל מתגורר בשטחים. בקשתם, שהוגשה בשנת 2001, עוכבה על ידי המשיב בשל בדיקות ביטחוניות. עם זאת, בטרם התקבלה החלטה נכנס לתוקפו חוק חדש, חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), האוסר על מתן רישיונות ישיבה לתושבי האזור. העותרים טענו כי אין להחיל את החוק רטרואקטיבית על עניינם וכי השיהוי אינו סביר. עוד נטען, כי גישתו של המשיב הייתה מפלה, שכן הוא העניק רישיונות ישיבה במקרים אחרים. עם זאת, בית המשפט פסק נגד העותרים. השופט קבע כי החוק חל על כל הבקשות שהוגשו לפני חקיקתו, לרבות בקשות אלה, וכי שיהוי בלתי מוצדק אינו מצדיק מתן רישיון ישיבה בניגוד לחוק. זאת ועוד, דחתה השופטת את טענת הקיפוח והדגישה כי לא ניתן לכפות על המשיב לפעול שלא כדין, גם אם עשה כן בעבר. כתוצאה מכך, העתירה נדחתה מבלי שנפסקו הוצאות כלשהן למי מהצדדים.