עא"ח 56/05

תקציר

במקרה דנן ביקשו המערערים לבטל את החלטת הרשם שדחתה את בקשתם להאריך את המועד האחרון להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט האזורי בתל אביב. בתחילה טענה המערערת לפיטורים שלא כדין על ידי המשיב, בית מלון, בטענה כי הדבר הפר הסכם קיבוצי. בית המשפט המחוזי לא מצא הפרה כזו, אך הכיר בפגם פרוצדורלי, קרי היעדר שימוע ראוי, אך סירב להשבה או לסעד כספי מאחר שהאחרון לא נטען. פסק הדין ניתן ביולי 2004, כאשר המועד האחרון לערעור הוא 10 באוקטובר 2004, בהתחשב בחגים ובפגרות מבית המשפט. המערער ניסה להגיש ביום 24.10.04 והחמיץ את המועד האחרון, ולאחר מכן ביקש הארכה, בנימוק של אי הבנות לגבי המועד האחרון ובעיות רפואיות שלא הקשו במידה מספקת על חובות עורך הדין. הרשם דחה את ההארכה, תוך שהוא מדגיש את האינטרס של המלון בסופיות על פני טעויות שניתן היה למנוע בשקידה שגרתית, היעדר הודעה מוקדמת על כוונת הערעור וסיכויי הצלחה נמוכים בערעור. בית המשפט אישר החלטה זו, וציין כי הארכה דורשת "סיבה מיוחדת", שהמערערת לא הצליחה להוכיח, שכן עצם הכוונה להגיש הליך נוסף, ללא תלות ועומדת, אינה מצדיקה את התמשכות אי הוודאות עבור המלון. למרות שהמערער טען כי שילוב של מספר הצדקות מינוריות יכול להוות "טעם מיוחד", בית המשפט מצא זאת לא ישים כאן. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למלונאי הוצאות משפט.