רע"א 17539-01-26

תקציר

בתיק רע"א 17539-01-26, בית המשפט העליון (כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ) נדרש להחלטה בנוגע לבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום. בערכאות קמא התקבלה תביעת המשיבה, חברה ממשלתית עירונית לשיכון, לתשלום חוב דמי שכירות מצד המבקשת, דיירת בדיור הציבורי. **עיקר המחלוקת והטענות המשפטיות:** הטענה המרכזית של המבקשת נסובה סביב קביעת הערכאות קמא כי הנכס בו היא מתגוררת מהווה שתי דירות ולא דירה אחת. לשיטתה, סיווג זה הינו "פיצול מלאכותי" מצד המשיבה, אשר הוביל לחיובה שלא כדין בכפל דמי שכירות. המבקשת טענה כי עניינה מעורר שאלה עקרונית בנוגע למדיניות המשיבה ולאופן יישום הוראות חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998. **ניתוח משפטי והחלטת בית המשפט:** כבוד השופטת כנפי-שטייניץ דחתה את הבקשה ללא צורך בתשובה, תוך שהיא מדגישה את הקושי בקבלת רשות ערעור בגלגול שלישי. כלל זה מתבסס על תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, והפסיקה, המורים כי רשות כזו תינתן רק במקרים חריגים, כגון כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר יש למנוע עיוות דין. בית המשפט בחן את טענות המבקשת ומצא כי אין בהן כדי לעמוד באמות המידה לקבלת רשות ערעור בגלגול שלישי. ההחלטה מתבססת על מספר טעמים מרכזיים: 1. **הכרעה עובדתית ולא שאלה עקרונית:** בית המשפט קבע כי טענת המבקשת בדבר סיווג הנכס כשתי דירות לעומת אחת הינה בעיקרה מחלוקת עובדתית, ולא שאלה משפטית עקרונית. בית משפט השלום עצמו ציין כי "המחלוקת בין הצדדים ביחס לשאלה האם מדובר בדירה אחת או בשתי דירות היא מחלוקת משנית והכרעה בה אינה העניין המהותי בתובענה". קביעה זו אומצה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר הדגיש כי המבקשת לא הציגה כל הוכחה לכך שהפער בין חוזי שכירות נפרדים לבין הסכם אחד העלה את דמי השכירות. 2. **העדר הוכחה לחיוב ביתר:** גם אם נניח, לטובת המבקשת, כי נפלה שגגה בקביעת הערכאות קמא בנוגע לסיווג הנכס, לא הוכח כי המבקשת חויבה בכפל תשלום או ביתר. בית המשפט התבסס על תחשיב שהציגה המבקשת עצמה, לפיו חובה החודשי, לו היה נקבע לפי שיטתה (דירה אחת), עומד על כ-878 ₪. מכפלת סכום זה בתקופת החוב (46 חודשים) מובילה לסכום של 40,388 ₪, הקרוב מאוד לסכום התביעה שנקבע. בכך, נדחתה טענת המבקשת כי לא הציגה תחשיב נגדי שיבסס את טענתה לחיוב ביתר. 3. **העדר נפקות לסיווג הנכס:** בית המשפט מצא כי לשאלת סיווג הנכס – דירה אחת או שתיים – אין נפקות לגובה שכר הדירה בפועל. מכיוון שכך, לא מתעוררת בעניינה של המבקשת שאלה משפטית עקרונית בנוגע לאופן יישום הוראות החוק, אשר תצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. **סיכום והשלכות:** החלטת בית המשפט העליון מדגישה את חשיבות ההבחנה בין מחלוקות עובדתיות למחלוקות משפטיות עקרוניות, בעיקר בהקשר של בקשות רשות ערעור בגלגול שלישי. במקרה זה, אף שהמבקשת ניסתה להציג את עניינה כבעל חשיבות עקרונית ביחס למדיניות הדיור הציבורי, בית המשפט קבע כי הטיעונים אינם מגובים בראיות מספיקות, ובפרט לא הוכח כי נגרם חיוב ביתר או עיוות דין. לכן, הבקשה נדחתה.