עת"מ 23372-05-12

תקציר

העותרת, בעלת בית ספר, הגישה עתירה נגד הארנונה שהוטלה על רכושה בשנים 2011 ו-2012 ועל הליכי הגבייה המנהליים שיזמה המועצה המקומית. היא בעיקר טוענת כי יש לראות בהתנגדותה למסים אלה כמתקבלת, משום שמנהל הארנונה לא השיב להם במסגרת הזמן הקבועה בחוק. לחילופין, היא טוענת כי היא פטורה מתשלום מיסים אלה על פי פקודת הארנונה והארנונה הממשלתית (פטורים) בשל האישורים הנדרשים ומשום שבית ספרה הוא מלכ"ר. עוד היא טוענת כי יש לה הבטחה שלטונית הפוטרת אותה ממסים אלה. בית המשפט מצא כי טענתה של העותרת בדבר קבלת התנגדותה נעדרת כל יסוד. מהפרוטוקול עולה כי העותרת קיבלה תשובה ממנהל הארנונה בדבר השגתה לשנת 2011, המהווה דחיית תביעתה, וכי היא לא הגישה כל השגה לשנת 2012. באשר לתביעתה של העותרת לפטור לפי הפקודה, ציין בית המשפט כי האישור הנדרש מהממונה על המחוז לא הוגש, והעותרת לא טענה כי בית ספרה עמד בתנאי הפעלת העמותה והיעדר פעילות עסקית. משכך, העותרת לא ביססה את זכאותה לפטור. באשר להבטחה השלטונית הנטענת, קבע בית המשפט כי לראש המועצה לשעבר לא הייתה סמכות להבטיח הבטחה כזו ללא אישור הגזבר, שר הפנים ושר האוצר. זאת ועוד, מעשיה של העותרת בניסיון להשיג את האישורים הנדרשים מהנציב מערערים את טענתה כי הסתמכה על ההבטחה הנטענת. מאחר שהחוב של העותרת לשנים 2011 ו-2012 אינו שנוי במחלוקת, המועצה המקומית יכולה להמשיך בגבייה המנהלית שלו. לפיכך העתירה נדחית, והעותר חויב בתשלום שכר טרחת המועצה המקומית.