מ"ח 3832/22

תקציר

בבואו לבחון את הבקשה למשפט חוזר, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. ההחלטה נשענה על איזון בין חשיפת האמת לבין שמירה על סופיות ההליכים, כאשר משפט חוזר הוא אמצעי חריג המוצדק רק על פי עילות מסוימות הקבועות בחוק. המבקש ביקש לחזור בו מהודאתו, בטענה שהיא ניתנה מתוך מצוקה וחשש מעונש חמור, אך לא הביא ראיות או הסברים מספיקים לכך שמצוקה זו פוגעת ברצונו החופשי. בית המשפט הדגיש את החשיבות של קבלת החלטות מושכלת בעת התקשרות בהסדרי טיעון, וציין תקדים לפיו ייעוץ משפטי במהלך משא ומתן כזה אינו שולל את הרצון החופשי. יתר על כן, טענתו של המבקש כי ראיות חדשות היו משנות את החלטתו אינה משכנעת, שכן הסדרי טיעון נבחנים על סמך ראיות קיימות באותה עת. בית המשפט גם הדגיש כי המבקש לא ערער על ההודאה בערעורים קודמים, מה שהעלה את הנושא שני עשורים לאחר ההרשעה, מה שפגע עוד יותר באמינותה. טענותיו של המבקש בדבר לחץ חיצוני וחוסר המהימנות לכאורה של עדותו במשטרה לא נתמכו בראיות, לרבות שיחת טלפון מכרעת שלא הוכיחה אמינות או עקביות מספקת כדי להצדיק משפט חוזר. יתר על כן, אופייה המקוטע של השיחה והיעדרו של תיאור מגובש ערערו את תוקפה כראיה חדשה. בית המשפט אישר את ההרשעה על סמך הודאתו הראשונית של המבקש, שניתנה בעודו מיוצג כראוי, ולא מצא עיוותי דין מהותיים המצדיקים משפט חוזר. לפיכך, הבקשה נדחתה ביום 19.4.2023.