ע"א 259/63

תקציר

בעניין אפרים חיים נ' יעקב קלקשטיין והחברה לביטוח לאומי וחבות בע"מ, קבע בית המשפט המחוזי כי הן המערער, אפרים חיים, והן שני המשיבים, יעקב קלקשטיין וחברת הביטוח הלאומי, התרשלו באותה מידה בגרימת תאונה שפצעה את חיים קשות. בית המשפט חילק את האחריות לנזקים 50-50 בין חיים מחד גיסא לבין שני המשיבים מאידך גיסא. חיים ערער על ההחלטה וטען כי אחריותו של קלקשטיין צריכה להיות גבוהה יותר, ואילו חברת הביטוח הלאומי ערערה נגדית בטענה כי היא אינה אחראית כלל מאחר ואין הוכחה שקלקשטיין נהג ברשות המבוטח. בית המשפט העליון דחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מהימצאותה של תעודת ביטוח משתמע כי לנהג היה היתר לנהוג ברכב, ולפיכך חברת הביטוח הייתה אחראית. ההנחה שלנהג היה אישור מבוססת על הסבירות שאנשים נוהגים במכוניותיהם או שואלים את אלה של אחרים בהסכמתם. נטל ההוכחה מוטל על הנתבע להוכיח כי נעשה שימוש ברכב ללא הסכמת הבעלים, שכן מדובר בטענה חריגה. כמו כן, בית המשפט הפנה לפסיקה ישראלית ואנגלית קודמת התומכת בחזקה כי רכב נוהג בהסכמת הבעלים. משכך, חברת הביטוח, המבטחת את הרכב ולא את היחסים בין הנהג לבעלים, אינה צריכה להיות פטורה מחזקה זו.