ע"א 5300/92

תקציר

השופט גולדברג חולק על עמדתו של עמיתם סגן הנשיא לוין בערעור, וסבור כי יש לדחותו, ואילו סגן הנשיא לוין סבור אחרת ומבקש לקבלו. המקרה סובב סביב מושב שנטל הלוואה צמודה למדד מבנק והאחרון ניכוי קנסות פיגורים מחשבון העו"ש של הראשון. על פי סיכומו המקיף של השופט גולדברג, צו הריבית וחוק הריבית הם מרכזיים בתיק זה. צו הריבית קובע את שיעור הריבית המרבי להלוואות צמודות למדד יוקר המחיה, בעוד שחוק הריבית אינו מגביל את הריבית להלוואות לא צמודות. המושב שילם לעתים קרובות את החזרי ההלוואות החודשיים באיחור של כמה ימים, והבנק, במקום לגבות את הריבית הקבועה בחוק על פיגורים, ניכה את הסכום המעוכב מחשבון העו"ש של המושב, שלעתים הייתה לו יתרת חובה. נוהג זה מוצדק על ידי הבנק באמצעות סעיף בכתב ההתחייבות החתום, המקנה לבנק שיקול דעת זה. עם זאת, השופט גולדברג מדגיש כי פעולה זו אינה מהווה פירעון ההלוואה אלא חובה נוספת בלבד. עוד הם טוענים כי הפרשנות המשפטית שהציג הבנק אינה באה לידי ביטוי בכתב ההתחייבות, וכי כוונת הצדדים - כפי שעולה מהחוזה כולו - היא כי פירעון יכול להתבצע רק באמצעים כספיים. בנוסף, תכליתו של סעיף החוזה היא אך ורק לעקוף את הוראות חוק הריבית, ולהפוך אותו לבלתי חוקי. השופט גולדברג מסכם וקובע כי גם אם החוזה היה מאפשר אפשרות להלוואה נוספת ב"ריבית חופשית", הדבר היה פסול בשל תכליתו העוקפת. בדעה חולקת מסכימה השופטת דורנר עם דעתו של המשנה לנשיא. ההחלטה נוגדת אפוא את הדעה החולקת ומצדדת בפסק דינו של סגן הנשיא.